עשור למוזיאון אלג'יר ALZHIR באסטנה שבקזחסטן

ALZHIR היה מחנה ריכוז לנשים בימי סטלין, וכיום קומפלקס זיכרון לאותן קורבנות. מידי שנה מציינים בקזחסטן את ה-31 במאי, כיום אבל לאומי לזכר הקורבנות
קומפלקס המוזיאון ואנדרטת הזכרון במחנה אלג'יר, קזסחט
קומפלקס המוזיאון ואנדרטת הזכרון במחנה אלג'יר, קזסחטן, לזכר האסירות הפוליטיות בו. (צילום: שוש להב)

בתקופה בה שלט סטלין בבריה"מ, הוא הפך את קזחסטן למושבת עונשין והקים בה גולאקים (מחנות) ל"גורמים בלתי רצויים" – מתנגדי השלטון ולכאלה שנחשדו כבוגדים. בעת ביקורי באסטנה, עיר הבירה החדשה והמרהיבה של קזחסטן, שמעתי על מחנה Alzhir (מבטאים כמו אלג'יר), הנמצא בשטח המחוז של אסטנה, מרחק נסיעה של כשעה ממרכז העיר. חשבתי שחשוב לבקר באתר, לראות ולהתרשם ממה שקרה שם, בתקופת משטר האימים של סטלין.

"אלג'יר" – גולאק הנשים האימתי, היה מיועד לנשות "אויבי העם", כולל ילדיהן. בעוד שהגברים נשלחו לסיביר ולאזורים מרוחקים אחרים, לרוב אל מותם, נבנה Alzhir כמחנה לנשים במחוז,Akmola  שמה של בירת קזחסטן אז, מרחק כ-35 ק"מ דרום-מערבית מאסטנה – הבירה העכשווית. זה היה מחנה הנשים הגדול של ברית המועצות ופעל סביב השנים 1930 – 1950.

Alzhir הוקמה עבור נשות המשפחה של "בוגדים במולדת" – אמהות, רעיות, אחיות, בנות. ילדים מתחת לגיל שלוש התלוו לאמותיהם למחנה ואחר כך הם נשלחו לבתי יתומים, אומצו ע"י זרים או מתו. הנשים נאלצו לבנות את מגוריהן מלבני בוץ, עבדו בעבודות מפרכות, חיו בתת-תנאים, כשבכל צריף הצטופפו 200-300 נשים. במחנה חיו יחד בין 8 ל-10 אלפי נשים בנות כל הלאומים מרחבי ברה"מ, ועברו דרכו כ-18 אלף נשים, רבות מהן אינטלקטואליות, סופרות, אמניות, שחקניות, מוזיקאיות, ולא מעט מהן היו יהודיות.

ALZHIR היה שם מחתרתי שניתן ע"י הנשים שנכלאו בו, והוא ראשי תיבות למילים: A – אקמולה (שם האזור), L – לאגר (מחנה), ZH – ז'ינה (אשתו), L – איזמניק (בוגדים), R – רודינה (מולדת). משמע – מחנה נשותיהם של הבוגדים במולדת.

עוד צילום של קומפלקס אלג'יר
עוד צילום של קומפלקס אלג'יר, הנשים נאלצו לבנות את מגוריהן מלבני בוץ, עבדו בעבודות מפרכות, חיו בתת-תנאים, כשבכל צריף הצטופפו 200-300 נשים. (צילום: שוש להב)

ממחנה אימים למוזיאון לזכרן

מחנה Alzhir נסגר בשנת 1953 בעקבות מות סטאלין ובמשך עשרות שנים נשכח המקום. קומפלקס זיכרון ומוזיאון הוקם כאן בשנת 2007 על-פי הנחייתו של נשיא קזחסטן, נורסולטאן נזרבאייב (Nursultan Nazarbayev)  ונחנך ב-31 במאי 2007. מאז, מצויין בקזחסטן מידי שנה ה-31 במאי כיום האבל הלאומי לזכר הקורבנות של הדיכוי הפוליטי. השנה מציינים עשור להקמת המוזיאון.

בקומפלקס אלג'יר הגדול והמרגש, מוצבת אנדרטה מרשימה, לוחות זיכרון בהם מצויינים שמות הקורבנות, פסלים, צריפי המגורים, קרון רכבת והמוזיאון – שבו מוקרן סרט המתעד מה התרחש במחנה הנורא הזה, סיפורים אישיים של אסירות ששרדו ובני משפחתן ומוצגים תצלומים ומסמכים. מטלטל ומזכיר את מה שאסור לשכוח!!

סיפורה של האסירה היהודיה רחל מסרר

אליה ביטימובה, דיפלומטית בשגרירות קזחסטן בישראל, הסבה את תשומת ליבי לסיפורה של אחת האסירות היהודיות שהיתה במחנה – רחל מסרר. רחיל מסרר נולדה בוילנה שבליטא למשפחה יהודית ונישאה למיכאל פליסצקי, שנולד בגומל, בלארוס, והיה אישיות ציבורית בולטת ודיפלומט. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים.

מאיה פליצסקאיה, מרקדניות הבלט הידועות בכל הזמנים
מאיה פליסצקאיה, מרקדניות הבלט הגדולות בכל הזמנים, היתה בתה של רחל מסרר, אסירה פוליטית באלג'יר. (צילום:
Энциклопедия Кругосвет)

רחל היתה שחקנית סובייטית מפורסמת בסרטי הקולנוע האילם ובתיאטרון. ב-30 באפריל 1937 נעצר מיכאל במסגרת ה"טיהורים" של סטלין, הואשם בריגול והוצא להורג ב -8 בינואר 1938. גורלו לא היה ידוע באותה עת. בתחילת מארס 1938 נעצרה רחל וסוכני המשטרה החשאית דרשו ממנה לאשר כי בעלה הוא "מרגל, בוגד, מחבל, פושע ומשתתף במזימה נגד סטאלין". באומץ לב היא סירבה, נידונה ל- 88 שנים בכלא ונשלחה למחנה "אלג'יר".

בתה של רחל, מאיה, אומצה על ידי דודתה שולמית (רקדנית בלט בבולשוי), כדי לא להישלח לבית יתומים. הילדה – מאיה מיכאילובנה פליסצקאיה – גדלה והפכה לפרימה בלרינה של הבולשוי, התפרסמה ברחבי תבל ונבחרה ל'נשיאת הבלט הרוסי הקיסרי' (נפטרה ב- 2 במאי 2015). בנה של רחל, אלכסנדר (לימים היה לבמאי בתחום הבלט), נלקח על ידי משפחת אחיה של רחל, אסף מסרר (רקדן בלט וכוריאוגרף). עזרי, בנה השלישי של רחל, גדל במחנה לצד אימו (והפך בבגרותו למורה וכוריאוגרף לבלט). רחל מסרר-פליסצקאיה שרדה את המחנה ושוחררה ב-1941, אך לא איפשרו לה לחדש את קריירת המשחק. היא קיוותה כי בעלה חי ויחזור ביום מן הימים. רק ב- 3 במארס 1956 נודע לה שהוא הוצא להורג בינואר 1938.

היא נפטרה ב-20 במארס 1993 בגיל 91 במוסקבה, רוסיה.

* שוש להב, עורכת ראשית של מגזין 'עולם הצילום' ופורטל GoodTimes.

Monitour ads

אין תגובות

השאר תגובה